אס"י – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל

כניסה לחברי.ות אס"י

ברוכים הבאים לאתר של אס"י, פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל. אנו אוטיסטים המפעילים קהילה בניהול עצמי לצורך תמיכה ועזרה עצמית, עצמאית והדדית, לקיום קשרים בסגנון אוטיסטי ולטיפוח והפצת התרבות האוטיסטית בישראל. לקהילה שלנו מוזמנים להצטרף אוטיסטים עם כל צירופי הקשיים והיכולות. אין צורך באבחון רשמי כדי להצטרף אלינו. במונח "אוטיסטים" אנו כוללים את אנשי הקשת האוטיסטית כולה, ללא הפרדה לפי תוויות-משנה, מידת עצמאות או כל מאפיין חיצוני אחר.

האתר משקף את עקרונותיה, תרבותה ופעילותה של הקהילה האוטיסטית בישראל. הוא כולל מערכת פורומים (כרגע לא פועלת), חלקה משותף לכלל המשתמשים וחלקה מיועד לאוטיסטים בלבד; בלוגים של אוטיסטים, וכן יצירות מילוליות וחזותיות של אוטיסטים. מטרת האתר והקהילה היא לאפשר לאוטיסטים המעוניינים בקשרים ובפעילות יחד עם אוטיסטים אחרים ליזום ולהצטרף ליוזמות של אחרים; או להשתתף, להקשיב ופשוט להיות.

בני משפחה, אנשי מקצוע וכל המעוניינים בשיח איתנו מתוך כבוד הדדי יתקבלו בברכה, אבל חלק מן הפעילויות שלנו מתקיימות ב"מרחב אוטיסטי" המיועד לאוטיסטים בלבד.

המגוון האוטיסטי
לכל הפוסטים בנושא המגוון האוטיסטי
הקהילה האוטיסטית
לכל הפוסטים בנושא הקהילה האוטיסטית
חדשות ועדכונים

לכל החדשות והעדכונים

Cover for אס"י - פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל
8,444
אס"י - פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל

אס"י – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל

אס"י – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל, היא התארגנות של ולמען ישראלים מהמגוון האוטיסטי, בכל גיל ובכל צירוף של קשיים ויכולות.

אסי – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל

1 week ago

אסי - פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל
ביום חמישי, בחג האוטיסטים ליד העץ של בוריס, קרה לי משהו שקשה להסביר במילים רגילות.‏פגשתי אנשים שאת רובם הכרתי עד עכשיו רק כסמל קטן של תמונת פרופיל עגולה ושם ‏בפייסבוק או בוואטסאפ. ובכל זאת, כשהבטתי בהם, לא הרגשתי שאני פוגשת זרים.‏הרגשתי שאני פוגשת חלקים מעצמי.‏ראיתי את סמירה הרגישה. את סמירה המוצפת. את סמירה שמפזרת אהבה לכל עבר. את ‏סמירה שמצליחה לתקשר בקלות. את סמירה שמתקשה למצוא את המילים. את סמירה שמחפשת ‏פינה שקטה. את סמירה שסקרנית לגבי כולם.‏עוד ועוד חלקים ממני הסתובבו שם בין האנשים.‏כאילו התכונות האוטיסטיות שלי קמו מתוך הנפש, לבשו גוף אחר, והחלו להתהלך סביבי.‏הרגשתי חיבור לכל אחד ואחת.‏אני אוטיסטית, ולפעמים קשה לי ליזום קשר. עם חלק מהאנשים הצלחתי לגשת ולדבר. עם ‏חלק פחות. אבל בלב שלי נוצר קשר עם כולם.‏ראיתי את האוטיסט שנרתם מיד לעזור.‏את האוטיסט שיושב מעט בצד כדי לווסת את עצמו.‏את הממסכים, כמוני, שמחשבים ללא הרף את המרחק הנכון, המבט הנכון, המילים הנכונות.‏וראיתי גם את אלה שמשילים את המסכות.‏אלה שאינם עסוקים כל כך בלהתאים את עצמם לעולם, אלא פשוט נמצאים בו.‏אני מודה שאני מקנאה בהם.‏מקנאה בספונטניות שלהם.‏בקלילות שלהם.‏בחופש שלהם להיות.‏ב־Being‏ שלהם.‏בכל כיוון שאליו הסתכלתי ראיתי קבוצות ובודדים.‏אנשים שמחפשים פנים מוכרות.‏אנשים שמתקבצים סביב תחום עניין אהוב.‏אנשים שמתקבצים סביב חשחוש אהוב.‏אנשים שמשוטטים לבד ונראים שלמים עם הלבד שלהם.‏התבוננתי באנשים ששונים מהנוירוטייפ שהוא הרוב באוכלוסייה, אבל במרחב הזה הם לא היו ‏החריגים.‏הם היו הטייפ.‏לרגע אחד העולם התיישר סביבם.‏הייתה שם קבוצת שייכות.‏קבוצה להתאהב בה.‏קבוצת זהות.‏קבוצת מראות.‏בכל אדם פגשתי השתקפות של חלק אחר בנפש שלי.‏וכל השתקפות כזו עזרה לי לאסוף עוד רסיס קטן מזהות שהתנפצה כשקיבלתי אבחון אוטיזם ‏בגיל שלושים וחמש.‏ראיתי אוטיסטים שאובחנו בגיל מאוחר כמוני.‏וראיתי בעיני רוחי את הסלעים הכבדים שהם נשאו שנים ארוכות.‏את האשמה.‏את הבלבול.‏את השאלה המתמדת: "מה לא בסדר איתי?"‏וראיתי חלק מהם מניחים לרגע את הסלע הזה על הקרקע.‏נושמים.‏פשוט נושמים.‏וראיתי גם אוטיסטים שאובחנו בגיל צעיר.‏והתאהבתי בזהות שבנו לעצמם לאורך השנים.‏זהות שלא הייתה צריכה להתחיל את חייה בהתנצלות.‏וגם שם הייתה בי קנאה.‏אבל זו הייתה קנאה מהולה באהבה.‏כזו שלא רוצה לקחת מהם דבר, אלא רק שמחה בשבילם על מה שהיה להם.‏וראיתי גם את ילדיהם.‏וחייכתי.‏כי בכל ילד כזה ראיתי עוד גרסה אפשרית של אוטיזם.‏עוד דרך להיות בעולם.‏עוד צבע בפסיפס האנושי הזה.‏והתרגשתי לראות כיצד הילד והמבוגר הולכים זה לצד זה, כמו שתי גרסאות של אותו סיפור.‏ובכל הזמן הזה הרגשתי שאני בשבט שלי.‏בבית שלי.‏במחוז שלי.‏במעוז שלי.‏בשלי.‏*****************************************************אבל לצד כל היופי הזה, למדתי עוד משהו.‏ראיתי סבלנות.‏וראיתי סובלנות.‏ראיתי אנשים שמצליחים להכיל נוקשות נוקשה משלהם.‏רגישות תחושתית גבוהה משלהם.‏מוצפות גדולה משלהם.‏חשחוש אינטנסיבי משלהם.‏עקשנות עקשנית משלהם.‏ומוזרות מוזרה משלהם.‏ופתאום הבנתי שאוטיזם הוא לא דבר אחד.‏אוטיזם הוא אוטיזמים.‏בדיוק כפי שאין "נוירוטיפיקל" אחד.‏יש אנשים.‏יש אינסוף דרכים להיות אדם.‏וכפי שלפעמים קשה לנוירוטיפיקלים לקבל את מי ששונה מהם, כך לפעמים גם לנו, ‏האוטיסטים, קשה לקבל אוטיסט ששונה מאיתנו.‏יש אוטיסטים ממסכים.‏כאלה שלמדו להתאים את עצמם לאחרים.‏לחקות.‏להתמזג.‏להיבלע.‏לעיתים קל יותר להיות לידם.‏לפעמים אפילו קל לשכוח שהם אוטיסטים.‏ויש אוטיסטים אחרים.‏כאלה שיש מי שיחשוב שיש בהם "יותר מדי" מכל דבר.‏יותר מדי קול.‏יותר מדי תנועה.‏יותר מדי נוכחות.‏יותר מדי אמת.‏אפילו ביחס לקהילה האוטיסטית עצמה.‏אבל אם אני מבקשת מהעולם לקבל אותי כפי שאני, אולי עליי לזכור לקבל גם את מי ‏שהאוטיזם שלו נראה אחרת משלי.‏אולי במיוחד אותו.‏כי אם אנחנו לא נלמד להיות סבלניים לשונות שבתוכנו, כיצד נוכל לצפות מאחרים להיות ‏סבלניים לשונות שלנו?‏*****************************************************וכשחזרתי הביתה מהחג, נשארתי מוצפת.‏מהקולות.‏מהפנים.‏מהסיפורים.‏מהמפגשים.‏אבל מעל הכול נשארתי עם תחושה אחת.‏תחושה נדירה.‏התחושה שלא פגשתי קבוצה של אנשים שחושבים אותו דבר, מתנהגים אותו דבר או חיים ‏אותו דבר.‏פגשתי קבוצה של אנשים שמרשים זה לזה להיות.‏לא תמיד מסכימים.‏לא תמיד מבינים.‏לא תמיד מתחברים.‏אבל מנסים לפנות מקום זה לזה בתוך המרחב.‏ואולי זה מה שכל כך ריגש אותי.‏לא שפגשתי אנשים בדיוק כמוני.‏אלא שפגשתי אנשים שונים ממני, ועדיין הרגשתי שייכת.‏אולי זו המשמעות העמוקה ביותר של בית.‏לא מקום שבו כולם דומים לך.‏אלא מקום שבו גם השונות שלך, וגם השונות של האחר, יכולות לשבת זו לצד זו בלי שאף ‏אחת מהן תצטרך להיעלם.‏ואולי זו המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי אתמול.‏להיזכר שאוטיזם איננו רק אבחנה.‏הוא גם קהילה.‏הוא גם שפה.‏הוא גם אוסף של נשמות שלמדו בדרכים שונות מאוד לנווט בעולם שלא תמיד נבנה עבורן.‏ולכמה שעות, ליד העץ של בוריס, הרגשתי שאנחנו לא רק מנסים להשתלב בעולם.‏אנחנו גם יוצרים עולם.‏עולם קטן, זמני ושביר אולי.‏אבל עולם שיש בו מקום להיות.‏‏"ליד העץ של בוריס" / סמירה עבד-אלקאדרחג האוטיסטים, 18/06/2026‏(צילום ועיבוד תמונה: חן גרשוני) … See MoreSee Less

Photo

View on Facebook
· Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn Share by Email

אסי – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל

5 months ago

אסי - פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל
רונן גיל, מראשוני הקהילה האוטיסטית בישראל וממייסדי אס"י, דיבר אתמול בתוכנית הרדיו "בוקר טוב ישראל" על בובת הברבי האוטיסטית החדשהלצד רונן דיברה גם השחקנית האוטיסטית גפן קמינר, המגלמת את דמותה של הנערה האוטיסטית מאיה בן דהאן בסדרת הטלוויזיה "איסט סייד".גם רונן וגם גפן הביעו תחושות די מעורבות. מצד אחד שמחה על כך שהבובה האוטיסטית מציגה את קיומן של בנות אוטיסטיות ומראה אותן כחלק אינטגרלי ולגיטימי מהחברה. שמחה גם על כך שאוטיסטים מארגון "רשת הייצוג העצמי האוטיסטית" שותפו בתהליך עיצוב הבובה. מצד שני פקפוק בכך שזו הייתה הדרך הכי נכונה לעשות את זה.מה דעתכם.ן שלכם.ן בנושא הזה?מוזמנים.ות להאזין לראיון ולהביע את דעתכם.ן כאן בתגובות.הקלטת הראיון באדיבות גלי צה"ל. … See MoreSee Less

Video

View on Facebook
· Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn Share by Email

אסי – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל

1 years ago

אסי - פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל
חברים/ותבעקבות מתקפות הטילים מאיראן, קיום האירוע במועד המתוכנן מוטל בספק.בהתאם להנחיות פיקוד העורף, בימים הקרובים נחליט אם אם לקיימו כמתוכנן או לדחותו לתאריך מאוחד יותר. … See MoreSee Less

תוכן זה אינו זמין כרגע

View on Facebook
· Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn Share by Email

אסי – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל

1 years ago

אסי - פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל
כל הכבוד לתוכנית סדר יום עם קרן נויבך שגם בימים דרמטיים אלה, לא שכחה אנשים עם מוגבלויות שנמצאים במסגרות במימון משרד הרווחה, והעלתה לדיון את הניסיון הנואל של המדינה לעגן בחוק את האפשרות להגביל את תנועתם בתירוץ של "שמירה על ביטחונם". האזינו לריאיון עם שתי אימהות, כאן: www.acisrael.org/wp-content/uploads/2025/01/SederYom20250121Excerpt.mp3 . פירוט של העוולות הרבות בהצעת החוק, בהמשך. כל מי שזכויות אדם בסיסיות חשובות לו – אנא היכנסו לאתר:tazkirim.gov.il/s/legislativeworkactivity/a13KC000000PmDhYAK/%D7%AA%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%A8-%D7%9… וכתבו תגובה. לפני שנתיים, בפעם הקודמת שנעשה ניסיון חקיקה כזה, הוא סוכל ע"י תגובות רבות של הציבור שהתנגד נמרצות. בואו נסכל גם את הניסיון הזה! ניתן להגיב עד 2.3.25. אנא הפיצו לכל המעוניין.תגובה לתזכיר חוק הפיקוח על המעונות (תיקון – התמודדות עם התנהגות מאתגרת מסכנת), התשפ"ה-2025ההצעה הנוכחית מקפידה להשתמש במונחים עדכניים ובלשון הזכויות והבחירה, למשל: "שמירה על כבוד האדם וחירותו", "בשיתוף עם האדם על בסיס רצונותיו, העדפותיו וצרכיו של האדם", אבל בפועל מיועדת להשאיר את המצב הקיים, בו אנשים שזקוקים לסיוע רב נמצאים במסגרות נפרדות לאנשים עם מוגבלויות, שלא מותאמות לצרכיהם ולא מאפשרות ביטוי אישי מינימלי.א. הביטוי "התנהגות מסכנת" מעלה דימוי של אדם גדל-ממדים שעומד להפעיל אלימות על צוות שלא יכול להתמודד אתו, באופן שמצדיק פעולת חירום כדי למנוע פגיעה פיזית. אבל בחינת פרטי האמצעים והתנאים להפעלתם מראה שהם מיועדים לטווח רחב בהרבה של מצבים. לדוגמא,א.1. מותר להפעיל אמצעי הגבלה גם על קטינים (החוק אוסר הפעלת אמצעים על ילדים מתחת לגיל 6 – ומכאן שמותר להפעיל אמצעים אלה על קטינים מעל גיל 6) למרות שכוחם מוגבל וכל מבוגר יכול למנוע מהם פגיעה עצמית. א.2. חלק מאמצעי ההגבלה מתייחסים למצבים שאינם באמת מקרה חירום, אלא להתנהגויות שאפשר למנוע ע"י השגחה צמודה (למשל הסרה ובליעה של אמצעי ספיגה, הסרת מכנסיים, פגיעה בעור או באיברים אינטימיים). נראה שמנסחי החוק מודעים לאפשרות שהצוות המטפל ימנע פגיעה, ולכן נקבע שאין להשתמש באמצעי הגבלה כמענה להיעדרות אנשי צוות מטפל. אבל האם עצם ההצדקה להתרת אמצעי הגבלה לא נובעת מתקינת-חסר? האם הגדלת מספרם של אנשי הצוות לא הייתה מונעת במקרים רבים את הצורך בשימוש באמצעי הגבלה? בהצעת החוק לא מוזכרת השפעתו על תקציב המדינה, ואין כל כוונה לדרוש תגבור של הצוות מבחינת מספר התקנים.ב. לכאורה יש בחוק סייגים רבים להפעלת אמצעי ההגבלה: ב.1. עצם מתן הרשות מותנה בהכנת תוכנית אישית, שתכלול ניהול סיכונים ע"י זיהוי גורמים להתנהגות מסכנת, מתן טיפול מתאים והתאמת הסביבה. אלה מילים יפות, שלא ניתן ליישם במסגרות המוניות, שבפועל לא מאפשרות כלל התייחסות פרטנית. ב.2. הצעת החוק קוצבת את משך הזמן לשימוש באמצעי הגבלה, אבל בסמכותה של וועדת חריגים להאריך את משך הזמן וגם להרחיב את התנאים בהם מופעלים האמצעים. ב.3. החוק דורש "אישור מנהל המעון או מי שהוגדר לכך מטעמו" להארכת השימוש באמצעי הגבלה, אבל אין הגדרה מה נחשב ל"מי מטעמו", שמעשית יכול להיות אחד מאנשי הצוות שנמצאים במסגרת ויעדיפו להשתמש באמצעי הגבלה. ב.4. לכאורה החוק מתיר להפעיל רק אמצעי הגבלה מתוך רשימה מוגדרת ואוסר להפעיל מה שלא נמצא בה, אבל השר יכול להוסיף אמצעים שלא נמצאים ברשימה, תוך התייעצות עם "ארגונים מרכזיים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות". חשוב לציין שלפחות באשר לחלק מהמוגבלויות, ארגונים מרכזיים אלה הם בעצמם מפעילי-מסגרות. למשל, אלוט מפעיל מסגרות לאוטיסטים.ב.5. במקרים של "התנהגות בלתי צפויה" מותר לכלוא את האדם ב"מרחב הגנה" (שם מכובס לחדר קטן וריק), גם אם אמצעי זה לא נכלל בתוכנית האישית. לכאורה משך זמן השהייה בחדר קצוב, אבל מותר להאריך אותו עד לחלוף הסכנה הממשית – מעשית לזמן בלתי מוגבל, שכן קשה לדעת מה יקרה כשיתאפשר לאדם לצאת מחדר קטן בו היה כלוא זמן רב בניגוד לרצונו. ג. עצם ההיתר לכלוא אדם מחשש לסיכון שאולי יקרה, ייחודי לאנשים עם מוגבלות ואינו לגיטימי כשמדובר באנשים ללא מוגבלות, שנענשים רק אם פשעו בפועל. כותבי החוק היו מודעים לחוסר-הצדק, ולכן ציינו בחוק שאין להשתמש באמצעי הגבלה לצרכי ענישה, חינוך או משמעת. אבל במסגרות הפועלות לפי ניתוח התנהגות יישומי, כל תגובה של הצוות מיועדת בדיוק למטרות אלה. החוק מורה להסביר לאדם את הרקע להפעלת אמצעי ההגבלה, אבל מה יבין החוסה כאשר יאמרו לו "אם לא תהיה בשקט, נכניס אותך למרחב בטחון"? ד. המבוא לחוק מדגיש כי מטרתו להיטיב עם החוסים במסגרות ולמנוע הידרדרות במצבם, אבל בפועל אמצעי ההגבלה יותר מיועדים להקל על ניהול המסגרת ללא הפרעות מאשר להיטיב עם החוסים:ד.1. אמצעי ההגבלה פוגעים עוד יותר את ביכולתו של האדם ובכך מדרדרים עוד את מצבו. למשל, מניעת אפשרות להוריד מכנסיים פוגעת ביכולת האדם להשתמש בשירותים, ועלולה להוביל לשימוש בחיתול, למרות שהאדם מסוגל לשלוט בסוגרים. הגבלת תנועות הידיים פוגעת ביכולת של האדם לעסוק בפעילות. סביר שההחמרה במצב תגרור עוד התפרצויות – מה שיגרור עוד הפעלה של אמצעי הגבלה, והחמרה נוספת.ד.2. עצם הכוונה להכניס אדם נסער לחדר מבודד מבוססת על ההנחה שההתנהגות המסכנת נובעת מאי-שקט פנימי, ולכן חדר שקט ומבודד יסייע לו להירגע. אכן האפשרות להיות לבד חשובה לבריאות הנפשית של כל אדם, ובמיוחד של אנשים במגוון המוחי, למשל אוטיסטים. החוק מכיר בכך, ומציין כי "ככל שמדובר במרחב אליו האדם נכנס ויוצא מרצונו החופשי, לא יהיה מדובר באמצעי הגנה מגביל". אבל אם זה כך, מדוע "הזכות" להינעל בחדר ניתנת רק למי שמהווה סיכון לעצמו או לאחרים? האם מאפשרים לאדם במסגרת לפרוש מפעילות או מסביבה מציקה לשם רגיעה, כשהוא רוצה בכך? לרוב זה לא מתאפשר במסגרות המוניות, בלי פרטיות ובלי אפשרות להיות לבד, כשכל הפעילויות קבוצתיות. דווקא כשהאדם נסער, הכנסתו בכוח לחדר מבודד (ולרוב לא מותאם חושית) לא תסייע לו להירגע, אלא רק תשמור על הצוות מפני פגיעתו.ד.3. הצעת החוק מורה לקבל החלטות ביחד עם החוסה, כדי לשמור על "זכותו של האדם לחיים עצמאיים, אוטונומיים וחירות", אבל לא מאפשרים לו לבחור האם הוא בכלל רוצה להתגורר במסגרת בה הוא נמצא. לפעמים "התנהגות מאתגרת" – מונח שנזכר בה הרבה – היא תוצאה של חיים ללא ביטוי אישי, ללא חלומות וללא תקווה. חברה שמתירה התעללות בחסרי-ישע ושלילת צלם אדם מהם, למעשה מוותרת עליהם.ה. החוק מדגיש את חשיבות הדיווח והפיקוח, במטרה לצמצם למינימום הכרחי את השימוש באמצעי הגבלה. אבל בהעדר פיקוח יעיל, כל הסעיפים המגדירים סייגים על סוגי האמצעים המותרים ועל משך הזמן של השימוש בהם הם בחזקת מילים ריקות. זה נכון במיוחד כשהדיווח תלוי ביוזמתו של מפעיל המסגרת – שהאינטרס העיקרי שלו הוא התנהלות המסגרת ללא הפרעות – נותן לחתול לשמור על השמנת. בהעדר פיקוח צמוד ורצוף של גורם חיצוני למסגרת (מה שאיננו מעשי), ברגע שאמצעי הגבלה קיים – גדול המניע להשתמש בו. הדרך היחידה להבטיח שלא ייעשה שימוש לא ראוי באמצעי הגבלה היא לאסור עליו לגמרי.משרד הרווחה מצהיר במפורש בדברי ההסבר לחוק שהוא מודע לחומרתו. הגרסה הקודמת של החוק שויכה לחוק שירותי רווחה, שלכאורה אמור לחולל מהפך במתן שירותים מוכווני-אדם, ולכן לא עולה בקנה אחד עם התעללות בחסרי-ישע. אין פלא שהגרסה הנוכחית משויכת לחוק הפיקוח על המעונות (שם מכובס שנועד במקור למוסדות כוללניים בהם בילו את כל חייהם עשרות ואף יותר אנשים עם מוגבלויות). חשוב לציין שכיום חוק הפיקוח חל לא רק על מעונות אלא על כל מסגרות הרווחה, אפילו מסגרות פנאי. ראוי שחוק הפיקוח על המעונות יעבור מן העולם, שהמדינה לא תממן עוד מסגרות כאלה, ובמקומן יוצעו שירותים לתמיכה בחיים עצמאיים ואוטונומיים. לכאורה לא כל אדם "יכול" לגור בקהילה. אבל דווקא מי שזקוקים להתאמה אישית ולסיוע רב, חובה על החברה לתת להם את כל הסיוע הדרוש לקיום אנושי. … See MoreSee Less

tazkirim.gov.il

tazkirim.gov.il

View on Facebook
· Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn Share by Email

אסי – פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל

1 years ago

אסי - פעילי הקהילה האוטיסטית בישראל
זה הזמן להשפיע!לפני כשנתיים ניסה משרד הרווחה לחוקק חוק שיאפשר להגביל תנועה של אנשים עם מוגבלות במסגרות של משרד הרווחה, בטענה שזה הכרחי כדי למנוע מהם לסכן את עצמם או אחרים. בעקבות התנגדות ציבורית חריפה, משרד הרווחה משך את תזכיר החוק. עכשיו נעשה ניסיון נוסף להעביר חוק שמכשיר התעללות בחסרי ישע, בעטיפה של מילים יפות ומינוח עדכני. אמנם חלק מאמצעי ההגבלה שהיו בהצעה הקודמת הוצאו מרשימת האמצעים המותרים, אבל עדיין היא מתירה לנעול אדם בחדר-בידוד ("מרחב-הגנה") או להגביל את השימוש בגופו ("סדי-ידיים", כפפות). ההצעה מגבילה את משך הזמן של הפעלתם, אבל מאפשרת להאריך את הזמן, לא מספקת אמצעים לאכוף את הגבלת הזמן, ובפועל מתירה שימוש בלתי-מוגבל בהם. כשיש במסגרת חדר בידוד, או כש"איש מקצוע מתאים לאדם" סד-יד או כפפות, הצוות ישתמש בהם. פשוט כי הם שם, וכל עוד הם שם, לא ייעשה ניסיון רציני לפתור את הבעיה שגורמת ל"התנהגות מאתגרת". לא צריך אפילו להוכיח שהחוסה סיכן את עצמו – מספיק שיש חשש ל"התנהגות בלתי צפויה". הפעלת אמצעים אלה מותרת גם כלפי קטינים (!!!) מעל גיל 6.כל מה שצריך כדי להבין את חומרת ההצעה, היא לדמיין את עצמכם מוכנסים בכפייה לחדר ריק וננעלים בו (גם אם לזמן מוגבל – לכם אין שום אפשרות לאמוד זמן השהייה) כשאתם נסערים או מפוחדים. אין שום קשר בין "חדר רגיעה" לאפשרות אמיתית להירגע.כל מי שזכויות אדם בסיסיות חשובות לו – הביעו את התנגדותכם! ניתן להגיב עד 3.2.2025.קישור לאתר בו ניתן למצוא את תזכיר החוק וכן לכתוב את תגובתכם נמצא בתגובה הראשונה. … See MoreSee Less
View on Facebook
· Share

Share on Facebook Share on Twitter Share on LinkedIn Share by Email